פרק ד
מה מביא את האדם אל הזהירות ?
- לימוד התורה. והוא מה שאמר רבי פנחס בתחילת הבריתא (ע”ז כ,ב) : “תורה מביאה לידי זהירות..”.
- התבוננות על חומר העבודה אשר חייב בה האדם ועומק הדין עליה. ויצא לו מן העיון במעשים הכתובים בספרי הקודש ומן הלימוד במאמרי חכמים ז”ל המעוררים על זה. והנה יש בהתבוננות הזה הערות הערות בהדרגה.
לשלמי הדעת:
תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה. ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחק ממנו. כי הנה אחר שיתבאר זה אצלם, ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אליו, המעשים הטובים והמידות הטובות, ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט באלה האמצעים או להקל בהם.
לפחותים מאלה:
לפי ענין הכבוד אשר הם מתאווים לו כי זה פשוט אצל כל בעל דת שאין המדרגות מתחלקות בעולם האמיתי שהוא העולם הבא אלא לפי המעשים , ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחברו, אם כן אפוא איך יוכל האדם להעלים עינו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה?!
לכל ההמון:
ההערה הנה היא בענין השכר ועונש עצמם, בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין, ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדוקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז”ל (חגיגה ה,ב) “ומגיד לאדם מה שחו” -אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין.