סימן רלה– זמן קריאת שמע של ערבית, ובו ד׳ סעיפים
(א) זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מענן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קדם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות. {הגה: ומיהו לא יחזר ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיהרא מה שיחזר ויתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מימוני פ״ג מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס״א).}
(ב) אסור להתחיל לאכל חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית, ואם התחיל לאכל אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל. {הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכל; אבל אם לא התחיל לאכל אף על פי שנוטל ידיו, צריך להפסיק (ר״ן פ״ק דשבת); ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה (הראב״ד בהגהות פ״ב מהלכות ק״ש).}
(ג) לכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו.
(ד) הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קדם הנץ (פי׳ יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא, ז, יג). החמה, לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן; ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו, דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה. {הגה: אבל שאר הברכות, דהינו שנים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו, אומר (טור ומרדכי והגהות מימוני ועין לעיל סימן נ״ח סעיף ה׳).}
♦ מתי אפשר להתפלל ערבית?
סימן רלו– דין ברכות קריאת שמע של ערבית, ובו ד׳ סעיפים
(א) בערב מברך שתים לפני קריאת שמע, ושתים לאחריה.
(ב) אין לספר בין גאלה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י״ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה; ומיהו מה שמכריז שליח צבור ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא צרך התפלה; וכן יכול לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק. {הגה: ועין לעיל סימן ס״ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמד כשאומרים הי״ח פסוקים של ברוך ה׳ לעולם וכו׳ (תהלים פט, נג) ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י״ח, ועל כן ראוי לעמד בהן כמו בתפלה.}
(ג) מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמד בתפלה, יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה.
(ד) אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו, ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו {ועין לעיל סימן רט״ו.}
סימן רלז– סדר תפילת ערבית, ובו סעיף אחד
(א) אין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית {ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית.}
סימן רלח– לקבע עתים לתורה בלילה, ובו ב׳ סעיפים
(א) צריך לזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו, ענשו מרבה.
מ”ב– בלימוד הלילה וכו׳ – כדאמרינן לא איברי לילא אלא לגירסא וכיון דלכך נברא הלילה ע״כ צריך ליזהר בה יותר ואיתא בגמרא כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳ יומם יצוה ד׳ חסדו ובלילה שירה עמי. עוד אמרו [מנחות ק״י] ת״ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאלו עסוקין בעבודה ומייתי שם מקרא. עוד אמרו [תמיד ל״ב] כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה [היינו לעסוק בתורה] וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳ וכתב הרמב״ם והובא ביו״ד סי׳ רמ״ו הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיו״ב וכו׳ ומה דכתב בכל לילותיו היינו דאפילו בקיץ בלילות הקצרים כגון בתמוז שאז נקבע הלילה העיקר לשינה כמו שכתבו התוספות אפ״ה צריך עכ״פ ללמוד מעט קודם השינה [אחרונים] ועיין לעיל בסימן א׳ במ״ב סק״ט.
עונשו מרובה – וכדאמרינן [חלק צ״ב] כל בית שאין ד״ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו שנאמר וגו׳ ואיתא בפ״ק דאבות ודלא מוסיף יסיף [היינו דלא מוסיף ללמוד בלילה מט״ו באב ואילך יסוף מן העולם] ועיין במ״א דלשינת האדם בלילה אין לזה שיעור קבוע אלא תלוי בכל אדם לפי כח בריאותו ועכ״פ לא ישתקע בשינה יותר מדאי וכדאיתא במשנה [סנהדרין פ״ח] שינה לצדיקים רע להן ורע לעולם ופירש״י מפני שאינם עוסקין בתורה
(ב) אם יש לו חק קבוע ללמד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד.
מ”ב- חק קבוע וכו׳ – עיין לעיל בסימן קנ״ה ס״א ובמ״ב שם
ישלימנו בלילה – כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון
סימן רלט– דין קריאת שמע על מטתו, ובו ב׳ סעיפים
(א) קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד ט) ומברך: המפיל חבלי שנה על עיני וכו׳. ואומר: יושב בסתר עליון (תהלים צא, א טז) ואומר: ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה (תהלים ג, ב ט) ואומר: ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו, ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ (זכריה ג, ב) ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם (תהלים קכא, ה ח) בידך אפקיד רוחי וכו׳ (תהלים לא, ו) יברכך ה׳ וכו׳, עד וישם לך שלום (במדבר ו, כב כז) ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה.
רמ”א: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה (תהלים ד, ה) (כל בו ורוקח ורבנו ירוחם נ״ב ח״ב), ועין לעיל סימן ס״ג אי מתר לקרות כשהוא שוכב; ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשנה ושיהיה קריאתו סמוך לשנתו (הגהות מימוני פ״ז); ואין מברכין על קריאת שמע שעל מטתו. (הגהות מימוני פ״ז ובית יוסף בשם תוס׳ פ׳ כל הבשר).}
גמ’ ברכות ד,ב :אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא? ״רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם, ודומו סלה״ (תהלים ד׳:ה׳)
אמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא, אין צריך. אמר אביי: אף תלמיד חכם, מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון: ״בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה׳ אל אמת״ (תהלים ל״א:ו׳).
גמ’ ברכות ה,א: אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר: ״רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם״ (תהלים קמ״ט:ו׳). מאי משמע? אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא, דכתיב: ״יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם״ (תהלים קמ״ט:ה׳). וכתיב בתריה: ״רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם״.
ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, מזיקין בדילין הימנו, שנאמר: ״ובני רשף יגביהו עוף״ (איוב ה׳:ז׳). ואין עוף אלא תורה, שנאמר: ״התעיף עיניך בו ואיננו״ (משלי כ״ג:ה׳). ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר: ״מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי״ (דברים ל״ב:כ״ד).
בן איש חי (ש”א פרשת פקודי אות י) : בתחילת הלילה ישכב האדם על צד שמאל דוקא, ואחר חצות לילה אם ירצה יתהפך על צד ימינו, ומנהג זה מועיל לו לבטל כחות החיצונים, וכמו שכתוב בשער הכוונות (דרושי תפילת ערבית דרוש א). בצור ירום (פרק יג, עמ 17) : התאוות באות מהשמאל, לכן כתוב בהלכה שבתחילת הלילה ישן על צד שמאל, ובחצי השני על צד ימין, כי הדינים מתגברים בחצי הלילה הראשון וכשישנים עליהם לא נותנים להם לזוז
(ב) כשיפשט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה, שאם כן נמצא גופו ערם, אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת, ויכנס במטתו.
בצור ירום (פרק ז עמ 117)- מי שקורא קריאת שמע שעל המיטה בכוונה גדולה יכול לתקן הכל, רק שצריך לקיים שני תנאים, שהיא תהיה בעמידה ומתוך סידור. מה שקוראים אותה בעל פה ובשכיבה, לא יכול להועיל הרבה. את זה שמעתי ישירות מהבבא סאלי, פעם דיברתי אתו בנושאים האלה, הוא אמר לי שאם אותם אנשים ששאלתי אותו עליהם יקפידו על קריאת שמע בעמידה ומתוך סידור, כל הענין של אותו פגם יתוקן. כך שמעתי מפי קדשו, לא מפי שליח, אלא ממש כלי ראשון.
תניא (פרק ז)- אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה אף שירדה ונכללה בשלוש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר”י ז”ל ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו’ להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות ועולה החיות מהם כידוע ליודעי חן. ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות אף שחמור מהן וגדול עונו בבחינת הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאוד מאוד בהוצאת זרע לבטלה, יותר מביאות אסורות, רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה אלא אם כן יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך עד שזדונות נעשו לו כזכיות..
בצור ירום (פרק ז עמ’ 118)– כל הקורא ק”ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות – לשם מה צריך שתי פיות? יש בחיצונים גם גוף וגם נשמה, הפה הימני של החרב הורג את הגוף, והפה השמאלי את ה’נשמה’ של החיצונים, ובזה האדם נפטר מהם אחת ולתמיד. כי רוב הקשיים שיש לאדם הם “אויבי איש אנשי ביתו” מה הפירוש ‘אנשי ביתו’? האנשים שנוצרו בגלל ביתו, שכידוע ביתו של אדם זו אשתו, במקום שטיפות אלו יגיעו ל’ביתו’ שהיא אשתו, הם הגיעו למקומות אחרים, ואז הם נהפכו לאויבים. אבל אם הם היו מגיעים למקום הנכון, דהיינו לביתו, לא היו כל הצרות הללו. לכן אסור אף פעם להתעסק עם החטא הזה, בר מינן, זה לא משתלם , והעד לדבר ער ואונן שלא שרדו אחרי שטעו בעוון הזה, וכן דור המבול שנאמר עליהם “כי השחית כל בשר”.
בצור ירום פרק יג עמ’ 13– ישנת בלי ק”ש זה נקרא מיטה ארמית. כתוב בגמ’ (פסחים קיב:) שארבעה דברים ציוה רבינו הקדוש את בניו , ואחד מהם אל תשב על מיטה ארמית, איכא דאמרי, דלא תיגני בלא ק”ש. אדם שלא קורא ק”ש בלילה נשמתו לא יכולה לדבר עם ה’. וביאר בספר בן יהוידע (ד”ה לא תיגני): הא דקרי לה מיטה ארמית, כי כוחות החיצונים הסובבים בלילה באים להידבק במטתו של אדם ועל ידי ק”ש דוחה אותם, כמו שכתוב “יפול מצדך אלף ורבבה מימינך” ולכן אם אינו קורא ק”ש אז נדבקים במטתו ולזה נקראת מיטה ארמית שדבקים בה כוחות החיצונים.
בצור ירום פרק יג עמ’ 78– קריאת שמע שעל המיטה יש אדם שקורא אותה תוך שלש דקות והוא כבר נרדם, אבל יש אדם שמתחיל מאמירת לשם יחוד, אחר כך הוא מדקדק בכל הרמ”ח תיבות של ק”ש לאומרם כראוי, אחר כך וידוי, אם הוא חטא באותו יום הוא מתקן את מעשיו, אחר כך הוא עולה לישון מתוך יראת שמים ומתוך צניעות, לא מתוך הפקרות, יש לו פיגמה שמכסה את גופו, יש לו כיסוי שמכסה אותו כמו שצריך, הוא לא טוען שאין מי שרואה אותו, הוא יודע שמלוא כל הארץ כבודו, ולכן הוא שומר על קדושתו ככל שאפשר וככל שניתן. וכיוון שהקב”ה יודע מה עושה אדם זה בחדרי חדרים, לכן הוא נותן לו גם הרבה הארות והשגות.
צריך לדעת שנשמה שלא קוראת ק”ש שעל המיטה בכוונה, לא נותנים לה להיכנס לפני המלך, סוגרים לה את כל המעברים, רק אדם שקורא ק”ש שעל מטתו כמו שצריך, פותחים לו את הדלת לפני הקב”ה. מי שלא קורא ק”ש לא נותנים לו להכנס באותו לילה, ואז למחרת בבוקר אין סייעתא דשמיא, הוא רדום, הוא מנמנם ומפהק כל היום, כי כתוב “אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך” (תהילים סג,ז) אם אני על יצועי דהיינו על מטתי זכרתי אותך, אז באשמורות כשאני קם בבוקר יש לי כחות ושכל ומוחין דגדלות. וזה מראה שאדם זה זיכך את המדרגה הזאת של העצלות, כי כל מי שעושה מצוות בחריצות – הנשמה שלו היא מבריקה מאוד..
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם