תפריט
סימן רפה – לקרוא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום, ובו ז׳ סעיפים ( רפה- סימן שמתרפים ממנו )
(א) אף על פי שאדם שומע כל התורה כלה כל שבת בצבור, חיב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפלו עטרות ודיבן (במדבר לב, ג).
משנה ברורה– ובענין הקריאה יש דעות בזה בין אחרוני׳ י״א שיקרא כל פסוק ב״פ ותרגום עליו וי״א שיקרא כל פרשה ב״פ ואח״כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב״פ ואח״כ התרגום ובמ״א ובשע״ת מצדדים כדעה ראשונה ובספר מעשה רב איתא שהגר״א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
(ב) אם למד הפרשה בפרוש רש״י חשיב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פרוש רש״י.
(ג) מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור.
(ד) מצוה מן המבחר שישלים אותה קדם שיאכל בשבת, ואם לא השלים קדם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה; ויש אומרים עד רביעי בשבת; ויש אומרים עד שמיני עצרת {דהינו בשמחת תורה, שאז משלימים הצבור.}
משנה ברורה– (ט) שישלים אותה וכו׳ – וכדאיתא במדרש שצוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה. ומ״מ פשוט דאין לעכב מחמת זה האכילה עד אחר חצות וכדלקמן בסימן רפ״ח דזהו רק מצוה בעלמא.
(ה) יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה {ועין לעיל סימן קמ״ו.}
(ו) מלמדי תינוקות אין צריכים לחזר ולקרות הפרשה בשבת.
(ז) אין צריך לקרות פרשת יום טוב. {הגה: וכן אין צריך לקרות ההפטרות (מרדכי ה״ק), ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה; ובשבת של חתנה יקרא ההפטרה של שבת ולא שוש אשיש (פסקי מהרא״י סי׳ ק״א).}
סימן רפו – דיני תפילת מוסף בשבת, ובו ה׳ סעיפים
(א) זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואף על פי כן יצא י״ח מפני שזמנה כל היום. ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין. ויש בה נשיאת כפים. {הגה: ואם התפלל אותה קדם תפלת שחרית, יצא (א״מ בשם הרשב״א ור״י פ׳ תפלת השחר).}
(ב) כל יחיד חיב להתפלל תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר או לא. {הגה: ואחר כך חוזר השליח צבור התפלה כמו בשאר תפלות (בית יוסף בשם שבולי לקט).}
מ”ב – כל יחיד וכו׳ – דלא תימא דהואיל דהוא במקום הקרבת הקרבן לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר ולא על היחיד קמ״ל דלא אמרינן הכי [ היה מקום לומר שרק במניין יש חובת קורבן מוסף ולכן גם התפילה רק בציבור ]
(ג) מתר לטועם קדם תפלת המוספין, דהינו אכילת פרות או אפלו פת מועט אפלו טעימה שיש בה כדי לסעד הלב, אבל סעדה אסור.
שו”ע– לאחר תפילת מוסף. לכן מותר לטעום אחרי שחרית אבל עדיין חוששים שימשיך אחר סעודתו ולכן לא יעשה סעודה רק טעימה.
מ”ב – אכילת פירות – ואע״ג דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום סעודה י״ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ״ל סי׳ רע״ג ואח״כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ״כ יש לסמוך על הפוסקים דס״ל דדי כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג״כ קידוש במקום סעודה.
(ד) היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאחר מלהתפלל תפלת מוסף עד שש שעות (ומחצה, טור) שהוא זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל של מנחה תחלה ואחר כך של מוסף. {הגה: ומיהו אם הקדים של מוסף, יצא (בית יוסף בשם הרשב״א).} ויש אומרים דהינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכל ואסור לו לאכל עד שיתפלל מנחה, אבל אם אינו צריך עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף. {הגה: ומיהו אם הגיע (זמן) מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה (הר״י והרא״ש בשם ירושלמי).} ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו.
(ה) בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא {ועין לעיל סי׳ קל״ג.}
סימן רפז – ניחום אבלים וביקור חולים בשבת, ובו סעיף אחד
(א) יכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרבים ושבתו בשלום. {הגה: ויש אומרים דאין צריך לומר ורחמיו מרבים, וכן נהגו (רמב״ם פרק כ״ד).}
מ”ב- יכולים וכו׳ – אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת וע״כ לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת:
כדרך שאומר לו בחול – דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת:
אומר לו וכו׳ – אבקור חולים קאי ובנחום אבלים יאמר לו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ויש מקילים דרשאי לומר המקום ינחמך. כתב בפמ״ג אם בא האבל לבהכ״נ אחר אמירת מזמור שיר ליום השבת שוב לא יקרא השמש צאו נגד האבל דאין להזכיר אבילות בפרהסיא ומ״מ לילך בעצמו לו לומר שבת היא מלנחם וכו׳ רשאי:
סימן רפח – דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת, ובו י׳ סעיפים
(א) אסור להתענות בשבת עד ו׳ שעות. {הגה: ואפלו לומד ומתפלל, אסור (מרדכי פ״ק דשבת).}
רמ”א– לא פוסקים לפי המרדכי לגבי יום טוב ש-או כולו לה’ .
מ”ב עד ו׳ שעות – דגם בחול האוכל אחר ו׳ שעות הוי כזורק אבן לחמת ע״כ נקרא כמו תענית בשבת. ולשם תענית אפילו שעה אחת אסור וע״כ שלא כדין עושין מקצת קהלות שמתענים בשבת עד סמוך לחצות על הגזרות ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף מותר להתאחר יותר משש שעות [פמ״ג]
ביאור הלכה – אסור להתענות – ואיסור תענית בשבת יש דעות בפוסקים אם הוא רק מדברי קבלה מדכתיב וקראת לשבת ענג או הוא מדאורייתא [מדכתיב אכלוהו היום וגו׳]
(ב) יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז ענג הוא שלא לאכל, לא יאכל. {הגה: וכן מי שיש לו ענג אם יבכה, כדי שילך הצער מלבו, מתר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי הלקט).}
(ג) אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שנוי וסת (פי׳ דבר קבוע), יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר״י החסיד.
(ד) מתר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו. וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שבטל ענג שבת. ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ב׳ ימים רצופים, לא יתענה ביום א׳ ויתענה אחר כך. {הגה: וכל שכן אם היה ביום א׳ חנכה או ראש חדש או פורים או יום טוב אפלו יום טוב שני של גליות שאין להתענות עד אחר כך. ויש אומרים מי שישן שנת צהרים וחלם לו חלום רע, יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאלו התענה כל יום השבת (מ״כ).}
(ה) יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זמני. ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ספר תורה שנשרף, או יום הכפורים בשעת נעילה, או קורות ביתו או שניו שנפלו; ויש אומרים הרואה יום הכפורים אפלו שלא בשעת נעילה; ויש אומרים הרואה שקורא בתורה; ויש אומרים הרואה שנושא אשה. והא דרואה שניו שנפלו דוקא שניו, אבל הרואה לחייו שנשרו, חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונ״ל שהחלומות שאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת.
(ו) המתענה בשבת אומר: עננו, אחר סיום תפלתו בלא חתימה, וכוללו באלהי נצר. {הגה: ויאמר אחר תפלתו: רבון העולמים גלוי וכו׳ כמו בחול (אור זרוע הלכות תענית).}
(ז) אם הקדימה לאכל הוא ענג לו, כגון שנתעכלה סעדת הלילה, יקדים. ואם האחור ענג לו, כגון שעדין לא נתעכלה, יאחר. {הגה: וכן מי שיש לו סעדות כל יום כמו בשבת, ישנה בשבת להקדים או לאחר (גמ׳ פכ״כ וטור).}
(ח) אין מתענין על שום צרה מהצרות כלל.
(ט) אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת, ולא בשופר. וכן עיר שהקיפוה עכו״ם או נהר וספינה המטרפת בים, ואפלו על יחיד הנרדף מפני עכו״ם או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפלות בשבת, אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזר אחיהם ולהצילם {ועין לקמן סי׳ תקע״ו (סי״ג).}
(י) נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא, דהוא הדין לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר: מצלאים בשבת על חולים המסכנים סכנת היום. {הגה: וכן מתר לברך החולה המסכן, בו ביום (לקוטי מהר״י ברי״ן ובית יוסף בשם הר״ן פ״ג דתענית).}
סימן רפט– סדר סעודת שחרית של שבת, ובו ב׳ סעיפים
(א) יהיה שלחנו ערוך ומטה מצעת יפה, ומפה פרוסה כמו בסעדת הלילה, ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קדושא רבה. ואחר כך יטל ידיו {ועין לעיל סי׳ רע״א סעיף י״ב בהג״ה} ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעד, וגם זה הקדוש צריך שיהיה במקום סעדה, ושלא יטעם קדם לו כלום כמו בקדוש הלילה. ומיהו לשתות מים בבקר קדם תפלה מתר, מפני שעדין לא חל עליו חובת קדוש. {הגה: ועין לעיל כל דיני קדוש סי׳ רע״א ער״ב רע״ג.}
מ”ב – (א) ומטה מוצעת – היינו מע״ש או כדי שיישן בה בשבת או שהוא בחדר שדר שם ואיכא בזיון אם לא יציע המטות אבל בלא״ה אסור [כדי שלא יכין משבת לחול שלא לצורך] ומה שכתב ומפה פרוסה עיין לעיל ברע״א מ״ב סקמ״א: (ב) ויברך וכו׳ – יש נוהגין לפתוח מתחלה פסוק ושמרו בני ישראל וגו׳ או זכור את יום השבת עד ויקדשהו ויש מההמון שפותחין מעל כן ברך וגו׳ ושלא כדין הוא דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן [וטעמם כי יש אתחנתא וזה כביכול מחלק את הפסוק לשנים]: (ג) קידושא רבא – ונקרא בלשון זה שהוא כמו שקורין סגי נהור מפני שזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רק שתקנוהו לכבוד שבת ואסמכוהו אקרא כדאיתא בגמרא: (ד) וע״ל סימן רע״א סי״ב וכו׳ – היינו דשם מבואר בהג״ה דנוטלים לידים קודם קידוש ועיין שם במ״ב דכמה אחרונים כתבו שם דטוב יותר לנהוג כדעת המחבר: (ה) ויסעוד – כתב ברוקח סימן נ״ד אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב״ה. וטוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה [א״ר]: (ו) ושלא יטעום קודם לו וכו׳ – וגם הנשים שייכים בענין זה דכל מילי דשבת איש ואשה שוין [לפי ילקו”ט יוסף אישה מטופלת בילדים ולא מתפללת שחרית יכולה לשתות גם בלי קידוש]: (ז) לא חל עליו וכו׳ – דקידוש אין שייך אלא בזמן הסעודה ומשום קודם התפלה לא שייך במים וכדלעיל בסימן פ״ט
(ב) במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין, חוץ מהמים, חמר מדינה ומקדשין עליו. ואם אין לו אפלו שכר ושאר משקין, אוכל בלא קדוש.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם