תפריט
מתני(א) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְּצַד מַרְקוּלִיס, אֲסוּרוֹת. וּשְׁתַּיִם, מֻתָּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁנִּרְאוֹת עִמּוֹ, אֲסוּרוֹת. וְשֶׁאֵין נִרְאוֹת עִמּוֹ, מֻתָּרוֹת.
דף נ עמוד א
* רבי יוחנן מבאר שרבי ישמעאל וחכמים נחלקו במשנה (שבעמוד הקודם) אם דרכם של עובדי המרקוליס לעשות מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול או לא.
* הגמרא דנה לגבי אבנים שנשרו מהמרקוליס או נמצאו לידו.
* רבי מנחם ברבי סימאי מכונה “בנן של קדושים”.
* תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה עולמית.
* נחלקו הדעות לגבי הנאה מאבני מרקוליס – אם ניתן להנות מהם או לא.
דף נ עמוד ב
* רב יוסף בר אבא אמר שרבה בר ירמיה הביא ברייתא העוסקת בשביעית ובמועד ובברייתא זו יש קושי בלתי אפשרי להבנה – רבינא מביא ודוחה ארבע אפשרויות לבאר את הקושי, ולבסוף רב סמא בנו של רב אשי מבאר את הקושי.
* עבודת כוכבים שעובדים אותה במקל – אם שבר מקל בפניה חייב, אך אם זרק מקל בפניה פטור.
דף נא עמוד א
* הגמרא דוחה את האפשרות שהתנאים נחלקו אם צריך “כעין זביחה” או “כעין פנים” כדי להתחייב משום עבודה זרה.
* לדעת רב: עבודת כוכבים שעובדים אותה במקל: שבר מקל בפניה – חייב ונאסרת, זרק מקל לפניה – חייב (אם עבודתה בזריקת מקל – רש”י) ואינה נאסרת.
* רבי יוחנן מביא את המקור לכך שזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים פטור.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שבעל חי מחוסר אבר אסור בהקרבה לבני נח.
* רבי אלעזר מביא את המקור לכך שהשוחט בהמה למרקוליס חייב.
דף נא עמוד ב
* כל מקום שנאמר ‘השמר’ ו’פן’ ו’אל’ – אינו אלא בלא תעשה.
* המשנה דנה בדברים שונים שנמצאו אצל המרקוליס, אם אסורים משום תקרובת עבודה זרה או לא, והגמרא מביאה המקור לכך.
* המשנה (האחרונה בעמוד) היא כדעת רבי עקיבא, הסובר שעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד, ולא כרבי ישמעאל הסובר שהדין הפוך.
דף נג עמוד א
מתני (ה) כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ, קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ, בִּטְּלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גְּרָרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ, רַבִּי אוֹמֵר, בִּטֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בִטֵּל.
* הגמרא מביאה את המקור לדברי המשנה שאם גוי ירק בפניה (בפני העבודה זרה) או השתין בפניה וכו’ – אינה בטילה בכך מלהיות עבודה זרה.
* במשנה נאמר שאם מכר את העבודה זרה נחלקו רבי וחכמים אם ביטל אותה בכך, ונחלקו האמוראים אם מדובר דוקא כשמכר לצורף עובד כוכבים או (אף) לצורף ישראל.
דף נג עמוד ב
* אם הניחו הבעלים את העבודה זרה והלכו למדינת הים – אם היו סבורים בשעת יציאתם שהם עתידים לחזור, לא בטלה.
* ישראל שזקף לבינה שלו כדי להשתחוות לה ולא השתחווה לה, ובא עובד כוכבים והשתחווה לה – אסר אותה בכך, אף שאינה שלו.
* “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל” – מלמד שאוו (=רצו) לעבוד לאלוהות הרבה ולא רק לעגל.
מתני(ו) עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, מֻתֶּרֶת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אֲסוּרָה. בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים.
* המגדל שבנו אנשי דור הפלגה לעבודה זרה – הרי הוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר.
* ‘בימוס’ שנפגם – לדעת רב ושמואל: אסור בהנאה, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש: מותר בהנאה. (ומזבח שמקריבים עליו לעבודת כוכבים שנפגם – אסור עד שינתץ רובו).
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם