תפריט
בצור ירום (פרק ז, עמ’ 93) – אדם שהתנהג שלא בקדושה, כגון שאשתו טבלה והיא ומותרת לו, אבל הוא לא מתנהג בסדר, הוא מתנהג כמו חיה, כמו אריה שדרוש ואוכל. מעשה זה הוא חמור מאוד, אם יצא מזה ילד, תהיה לו נטיה לפשיעה ולרציחה ולמעשים גרועים. אע”פ שאמא שלו היא יהודיה כשרה וגם הייתה טהורה באותו זמן , בכל זאת כיוון שהמעשה היה מוגשם, הוא נלכד בתוך הרע של הקליפות הטמאות.
בצור ירום (פרק ז עמ’ 107)- גם כשאשתו של אדם טהורה והיא מותרת לו , אם הוא לא קידש את עצמו באותה שעה, אלא עשה זאת עם הרבה תאוה , ולא לשם שמים , עליו לדעת שהטיפות האלה, הגם שנכנסו למקום נכון, נמסרות לקליפה לתקופה מסויימת, ומהם נבראים הרבה שדים קשים, שדין יהודאין, כיוון שהתאווה שגברה נותנת כח לסטרא אחרא.
ועל זה אומר האור החיים הקדוש שעל זה כתוב “תייסרך רעתך”, היסורים שאתה מקבל באים מהרעות שאתה עושה לעצמך, הרע שהאדם יצר בעצמו הוא זה שנעשה שליח לייסר אותו. אם ח”ו הטיפות שיצאו היו לבטלה אזי נבראים מהן שדים נוכראין- גויים שיזיקו לאדם בכל העניינים שלו. אבל שדין יהודאין יזיקו לו בשלום בית שלו.
מתי החיות שבטיפות אלה תעלה לקדושה? כאשר האדם יחליט ללמוד איך מתנהגים בעניינים אלו לפי ההלכה ולפי פנימיות התורה, לא לפי כל מיני הדרכות של ‘פועלי און’, אלא ילך וילמד מתוך הספרים הקדושים שמדברים בזה, כגון אגרת הקודש לרמב”ן שעוסקת בנושא זה, וגם בראשית חכמה (שער הקדושה פרקים טז-יז). וילמד יחד אתה, כדי שגם היא תעלה אתו, ואז יזכו בעזרת ה’ שבסופו של דבר יתקיים בילדים האלה “ילדים אשר אין בהם כל מום”… ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך”.
לכן כל המקדש עצמו מלמטה, השכר שלו שהבנים שנולדים יהיו בנים קדושים. אדם שמקדש עצמו בשעת תשמיש, השכר שלו שהבנים שהוא מוליד יהיו בעלי הוראה, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי חסידות, כיוון שהחיות שבטיפות האלה באה מקדושה עליונה.
אדם צריך לדעת שאין להקב”ה אף טענה עליו איך הוא חי עם אשתו, זאת אשתך ואתה יכול לחיות אתה איך שאתה רוצה [ רמב”ם- אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה וכו’] , רק אל תבוא אחר כך בטענות אל הקב”ה, איזה סוג ילדים אתה מקבל, ואיזה סוג פרנסה יש לך, כי את זה הקב”ה מקציב לך לפי הקדושה. כל מה שאנשים מתדרדרים לכל מיני תאוות, זה עניין שלהם, אחר כך הם יאכלו על זה מרורים.
בצור ירום פרק יד עמ’ 132 : למרות כל זאת שלא כל אדם יכול למאוס ברע ולהגיע למדרגתו של הצדיק, הרב נותן לנו כאן עצות הגונות איך למאוס בתאוות ותענוגים גשמיים, צריך לקבוע לו עתים גם כן לתת עצות בנפשו להיות מואס ברע. לעורר רגשות שיסלדו מהרע.
כגון בעצת חכמינו ז”ל (שבת קנב.) כיצד למאוס בתאוות נשים. יש אחד שהוא מאוד אוהב נשים, זו ממש מחלה קשה, לא עלינו, איך הוא יכול להתרחק מזה? או יש אחד שכל פעם שרואה אשה אחרת, אומר לעצמו ‘חבל שאשתי לא כזאת, איזה טעות עשיתי!’ אומרים חז”ל שיסביר לעצמו מהי אישה, רק שלא יגיד לה את זה, כי זה מאוד מסוכן, אחר כך שהוא יתקרב אליה, היא תדחה אותו מעל פניה, לכן יסביר לעצמו, לא לאחרים, כדי שלא יהיה כפוי טובה – אשה חמת מלאה צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה [ אומר רש”י בגמ’ שם אם לא על פי גזירת המלך לא הייתה ראויה להתאוות לה, שהיא כחמת מלאה מיאוס, והכל רצים אחריה.] אנשים נמשכים אחרי הדברים החיצוניים, אבל האם לא יודעים ש”תחת בושם מק יהיה” ידמה אדם בנפשו שנפל לו מקק במרק, אפילו שהוא מרק טעים, תיכף הוא מואס בו. וזה ההבדל בין הצדיק לזה שנמצא עדיין בקצה השני, הצדיק מסתכל על הסוף, הוא מדמה את היצר לאחר העבירה, ולכן הוא מואס בו מיד, אבל השני מדמה אותו לפני העבירה, שהכל נראה מתוק, ולכן התוצאות מי ישורם!
בצור ירום פרק יד עמ’ 135 : אתה תשתדל להיות צדיק, אתה עושה משא ומתן תשתדל שיהיה ביושר, נשאת אישה בשעה טובה – תתנהג אתה כמו שה’ רוצה, אל תעבור קווים, אל תתנהג בפראות, אל תתדאג בטומאה, אל תעשה כמעשה הגויים, אלא תתנהג אתה כמו שה’ רוצה לפי ההלכה, לפי השו”ע, לפי הצניעות. ככל שפוגמים יותר בצניעות, נולדים יותר מזיקים לבני הבית. למרות שאדם יודע שהוא לא צדיק, אבל לפחות יעשה השתדלות..
אגרת הקודש לרמב”ן
דע כי בהיות החומר של אדם וטבעו סבת היותו רע או טוב מצד תכונת המזג כפי הטפה שנתהווה ממנה, ונמצא חיבורו סבת קדושת השם או חלולו כפי הבנים שיוליד, צוה אותנו על זה והזהירנו ואמר כי נצטרך לקדש עצמנו בשעת תשמיש כאשר באה הקבלה בפסוק (ויקרא טו) והזרתם את בני ישראל מטומאתם, ומפני שזו היא סבה להוליד אדם בנים צדיקים מקדשים שם שמים [או רשעים מחללים שם שמים]. ואחר שהדבר כן, תצטרך לדעת מה שאמרנו כי צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש. וקדושה זו נחלקת לחמשה חלקים.
הדרך הראשון, במהות החבור.
כדגרסינן בסוטה (יז א) היה דורש ר”ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם. פי’ כשהאדם מתחבר לאשתו בקדושה שכינה ביניהם, תמצא בשם האיש יו”ד ובשם האשה ה’ הרי זה שמו של הקב”ה מצוי ביניהם. אבל אם לא נתכוונו לחבור קדושה אלא למלאות תאותם ומתוך התאוה והחמוד נתחממו כאש, יו”ד של שם האיש וה’ של שם האשה שהוא י”ה מסתלק מביניהם ונשאר אש ואש.
הדרך השני, בזמן החבור.
הדרך השלישי, במזון הראוי לחבור.
הדרך הרביעי, בכונת החבור. הדרך
החמישי, באיכות החיבור.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם