תפריט
הקדמה
משנה כפשוטה– פרק זה עוסק בדיני טלטול מוקצה שלא בידים, אלא מן הצד (על ידי דבר אחר שאינו מוקצה).
הפרק הזה דן רק באופנים שלא חל דין בסיס על הדבר שאינו מוקצה (באופנים מסוימים גם החפץ שהמניחים עליו דבר מוקצה נעשה בעצמו מוקצה מדין בסיס לדבר האסור)
(א) נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החלין. רבי יהודה אומר, אף מעלין את המדמע באחד ומאה.
(ב) האבן שעל פי החבית, מטה על צדה והיא נופלת. היתה בין החביות, מגביה ומטה על צדה והיא נופלת. מעות שעל הכר, נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת, מקנחה בסמרטוט. היתה של עור, נותנין עליה מים עד שתכלה.
(ג) בית שמאי אומרים, מגביהין מן השלחן עצמות וקלפין. ובית הלל אומרים, נוטל את הטבלה כלה ומנערה. מעבירין מלפני השלחן פרורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער של עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו, ואם לאו, אין מקנחין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך, נטל בשבת, ואינו מקבל טמאה.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם