תפריט
משנה כפשוטה- רוב המנחות מורכבות מארבעה חומרים קבועים:
אולם יש סוגים מיוחדים של מנחות היוצאות מן הכלל בפרטי הלכותיהן או במרכיביהן, כאשר יבואר בפרק זה.
(א) כל המנחות באות מצה,
חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, שהן באות חמץ.
רבי מאיר אומר, שאר בודה להן מתוכן ומחמצן. רבי יהודה אומר, אף היא אינה מן המבחר, אלא מביא את השאר, ונותן לתוך המדה, וממלא את המדה. אמרו לו, אף היא היתה חסרה או יתרה.
משנה כפשוטה– רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו כיצד היו מחמיצים את מנחות האלו שיש בהן חמץ (חמץ שבקורבן תודה ושתי הלחם) כי הדרך המובחרת להחמיץ עיסה חימוץ מעולה היא על ידי הוספת ‘שאור’ לתוך העיסה. השאור הוא חתיכת בצק שהחמיץ ביותר, שנלקח מעיסה אחרת ששהתה עד שהחמיצה הרבה, ונתינתו בתוך עיסה חדשה ולישתם ביחד גורמת להחמצתה ולתפיחתה במהירות . אולם בלחמי תודה ושתי הלחם אי אפשר להביא שאור מעיסה אחרת ולהוסיפו לסולת כי בכך נמצא ששיעור הסולת שבהם יהיה מרובה מן הקבוע בתורה.
(ב) כל המנחות נלושות בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו.
ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר: כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ (ויקרא ב׳:י״א). וחיבים על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפיתה.
(ג) יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, לא שמן ולא לבונה.
ואלו טעונות שמן ולבונה, מנחת הסלת, והמחבת, והמרחשת, והחלות, והרקיקין, מנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת גוים, ומנחת נשים, ומנחת העמר.
מנחת נסכין טעונה שמן, ואין טעונה לבונה.
לחם הפנים טעון לבונה, ואין טעון שמן.
שתי הלחם, מנחת חוטא ומנחת קנאות– לא שמן ולא לבונה.
(ד) וחיב על השמן בפני עצמו, ועל הלבונה בפני עצמה. נתן עליה שמן, פסלה. לבונה, ילקטנה. נתן שמן על שיריה, אינו עובר בלא תעשה. נתן כלי על גבי כלי, לא פסלה.
משנה כפשוטה – לא זו בלבד שמנחת חוטא ומנחת קנאות פטורות משמן ולבונה , אלא אף איסור ‘לא תעשה’ יש בדבר, והמוסיף עליהן שמן ולבונה חייב מלקות על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה.
(ה) יש טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה, תנופה ולא הגשה, הגשה ותנופה, לא תנופה ולא הגשה. אלו טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה, מנחת הסלת, והמחבת, והמרחשת, והחלות, והרקיקין, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת חוטא. רבי שמעון אומר, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, אין בהן הגשה, מפני שאין בהן קמיצה. וכל שאין בהן קמיצה, אין בהן הגשה.
(ו) אלו טעונין תנופה ואין טעונין הגשה, לג שמן של מצרע ואשמו, והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב, ואמורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן, אחד אנשים, ואחד נשים, בישראל אבל לא באחרים, ושתי הלחם, ושני כבשי עצרת. כיצד הוא עושה, נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים, ומניח שתי ידיו מלמטן, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, שנאמר: אשר הונף ואשר הורם (שמות כ״ט:כ״ז). תנופה היתה במזרח, והגשה במערב. ותנופות קודמות להגשות. מנחת העמר ומנחת קנאות, טעונות תנופה והגשה. לחם הפנים ומנחת נסכים, לא תנופה ולא הגשה.
(ז) רבי שמעון אומר, שלשה מינים טעונים שלש מצות, שתים בכל אחת ואחת, והשלישית אין בהן. ואלו הן, זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי צבור, ואשם מצרע. זבחי שלמי יחיד, טעונים סמיכה חיים, ותנופה שחוטים, ואין בהם תנופה חיים. זבחי שלמי צבור, טעונים תנופה חיים ושחוטים, ואין בהן סמיכה. ואשם מצרע, טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.
(ח) האומר הרי עלי במחבת, לא יביא במרחשת. במרחשת, לא יביא במחבת.
ומה בין מחבת למרחשת, אלא שהמרחשת יש לה כסוי, והמחבת אין לה כסוי, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי חנניה בן גמליאל אומר, מרחשת עמקה ומעשיה רוחשים, ומחבת צפה ומעשיה קשים.
(ט) האומר הרי עלי בתנור, לא יביא מאפה כפח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערביים. רבי יהודה אומר, אם רצה, יביא מאפה כפח.
הרי עלי מנחת מאפה, לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין. רבי שמעון מתיר, מפני שהוא קרבן אחד.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם