תפריט
(א) בני העיר שמכרו רחובה של עיר, לוקחין בדמיו בית הכנסת. בית הכנסת, לוקחין תבה. תבה, לוקחין מטפחות. מטפחות, לוקחין ספרים. ספרים, לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה, לא יקחו ספרים. ספרים, לא יקחו מטפחות. מטפחות, לא יקחו תבה. תבה, לא יקחו בית הכנסת. בית הכנסת, לא יקחו את הרחוב. וכן במותריהן.
דף כו עמוד א
* מעלין בקודש ולא מורידין (ולכן אם מוכרים חפץ קדוש צריך לקנות חפץ קדוש יותר אך לא חפץ פחות קדוש – ובמשנה מובא פירוט נרחב לכך).
*האם ברחוב של עיר יש קדושה? – לדעת המשנה (שהיא כדעת רבי מנחם בר יוסי סתומתאה): יש בו קדושה, לדעת חכמים: אין בו קדושה.
* האם בית כנסת של כרכין ניתן למכור? לא ניתן למכור כלל.
* האם ירושלים נתחלקה לשבטים? יש מחלוקת תנאים אם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא.
* מה הדין אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר את בית הכנסת? – פקעה קדושה מבית הכנסת ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם.
דף כו עמוד ב
* האם מותר לסתור בית כנסת לפני שבונים תחילה בית כנסת אחר במקומו? אסור
* מהן תשמישי מצוה? ומה דינם לאחר סיום שימושם? (כגון: סוכה, לולב, שופר, ציצית) – נזרקין.
* מהן תשמישי קדושה ומה דינם שבלו או שאינם בשימוש? (כגון: תיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן) – נגנזין.
* מה עושים עם ספר תורה שבלה? – גונזין אותו (בכלי חרס) אצל תלמיד חכם.
דף כז עמוד א
* לדעת רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש.
* לא ימכור אדם ספר תורה ישן כדי לקנות בדמיו ספר תורה חדש.
* אין מוכרין ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה.
* גבו מעות מהציבור כדי לקנות דבר שבקדושה והותירו – מותר לקנות בהם דבר שקדושתו פחותה.
* בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה – נותנים, וכשהם באין חזרה לעיר שלהם מביאים אותה עמהם ומפרנסים בה עניי עירם (בניגוד לדינו של יחיד שהלך לעיר אחרת וכו’).
(המשך משנה א) אין מוכרין את של רבים ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדשתו, דברי רבי יהודה. אמרו לו, אם כן, אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה.
דף כז עמוד ב
* נחלקו חכמים ורבי מאיר אם מותר למכור בית כנסת של רבים ליחיד.
(ב) אין מוכרין בית הכנסת, אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, מוכרים אותו ממכר עולם, חוץ מארבעה דברים, למרחץ ולברסקי ולטבילה ולבית המים. רבי יהודה אומר, מוכרין אותו לשם חצר, והלוקח מה שירצה יעשה.
* בסוגיה מובאות דעות שונות עבור אלו מטרות ובאלו תנאים מותר למכור בית כנסת.
* לאחר סיום התפילה יש להמתין כדי הילוך ד’ אמות ורק אז ניתן להשתין, וכן להיפך.
* בגמרא מובאים תשובותיהם של שבעה חכמים (שלושה בעמוד זה וארבעה בעמוד הבא) לשאלה שנשאלו “במה (בזכות מה) הארכת ימים”.
* רב הונא היה נמוך.
דף כח עמוד א
* לדעת רבי יוחנן (ואין הלכה כמותו): אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
* כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ – אותו תלמיד חכם חייב מיתה.
* כשמר זוטרא היה הולך לישון הוא היה אומר שהוא מוחל לכל מי שציער אותו (ובזכות הקפדה על כך ועל דברים נוספים רבי נחוניא בן הקנה האריך ימים).
* איוב – וותרן בממונו היה.
* כל המעביר על מדותיו – מעבירין ממנו כל פשעיו.
* אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע (ובזכות הקפדה על כך רבי יהושע בן קרחה האריך ימים).
* לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך.
(ג) ועוד אמר רבי יהודה, בית הכנסת שחרב, אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פרות, ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר: והשמותי את מקדשיכם (ויקרא כ״ו:ל״א), קדשתן אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים, לא יתלש, מפני עגמת נפש.
דף כח עמוד ב
* אין לנהוג קלות ראש בבית הכנסת (כגון: לאכול, לשתות, להיכנס אליהן מפני הגשם, לחשב בהם חשבונות).
* בתי כנסיות שבבבל על מנת שישתמשו בהן הן עשויין, ואעפ”כ אין נוהגין בהן קלות ראש.
* למה קורין לבתי מדרשות “בי רבנן”? – לפי שביתם הוא לכל דבר.
* אם נכנס לבית הכנסת כדי לקרוא למישהו – ילמד משהו או ימתין קצת בנוסף לכך שקורא לו.
* בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים.
* כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם