תפריט
(א) הקורא את המגלה למפרע, לא יצא. קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון, לא יצא. אבל קורין אותה ללועזות בלעז. והלועז ששמע אשורית, יצא.
(ב) קראה סרוגין, ומתנמנם, יצא. היה כותבה, דורשה, ומגיהה, אם כון לבו, יצא. ואם לאו, לא יצא. היתה כתובה בסם, ובסקרא, ובקומוס ובקנקנתום, על הניר ועל הדפתרא, לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית, על הספר ובדיו.
דף יז עמוד א
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בדיני קריאת המגילה.
* קריאת מגילה, הלל, קריאת שמע, תפלה – אם אמר למפרע לא יצא ידי חובה.
* נחלקו רבי וחכמים אם את קריאת שמע יש לקרוא דוקא בלשון הקודש או אפשר גם בלשון אחר.
דף יז עמוד ב
* נחלקו רבי וחכמים אם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא או לא.
* שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה / מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר.
* מה ראו לומר גאולה בשביעית (ברכה שביעית בתפילת שמונה-עשרה)? – מתוך שעתידין ליגאל בשביעית (בשמיטה) לפיכך קבעוה בשביעית.
* “מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא”.
* מה ראו לומר רפואה בשמינית? – מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית.
דף יח עמוד א (יש חמור- מי שמדבר יותר מדי)
* הברכה של הקב”ה היא השלום.
* מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו את הסדר של תפילת שמונה עשרה (ולאחר ששכחו זאת, שמעון הפקולי סידר זאת שוב).
* למי נאה למלל גבורות ה’? – למי שיכול להשמיע כל תהלתו.
* המספר בשבחו של הקב”ה יותר מדאי נעקר מן העולם.
* הסם הטוב ביותר מכל הסממנים הוא השתיקה.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שאם קרא את המגילה בעל פה לא יצא ידי חובה.
* לדעת המשנה: קוראים את המגילה ללועזות בלעז איש כלשונו.
* הגמרא מביאה כמה מילים שלא היה ידוע לחכמים מהו פירושם, עד שבא לידיהם מעשה וממנו למדו את הפירוש.
דף יח עמוד ב
* האמוראים נחלקו אם הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה שבקריאת המגילה לסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
* השמיט בה סופר אותיות או פסוקים (במקצת המגילה) וקראן הקורא בעל פה – יצא.
* נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקראו חציה (של המגילה) – לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואח”כ אקרא חציה, אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה.
* לדעת רבי יוחנן: אסור (לסופר סת”ם) לכתוב אות אחת (מזיכרונו בעל פה) שלא מן הכתב (למעט מי שבקי גדול ובשעת הדחק).
* הגמרא מכריעה להלכה: תפלין לא צריכות שרטוט, מזוזות כן צריכות שרטוט. ואת שניהם ניתן לכתוב שלא מן הכתב.
(ג) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזר למקומו, קורא כמקומו. ואם לאו, קורא עמהן. ומהיכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר, כלה. רבי יהודה אומר, מאיש יהודי (אסתר ב׳:ה׳). רבי יוסי אומר, מאחר הדברים האלה (אסתר ג׳:א׳).
דף יט עמוד א
* “פרוז בן יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף” – ולכן מה שקובע לענין יום חיוב קריאת מגילה (י”ד או ט”ו באדר) זה היכן כל אחד נמצא בפורים ולא היכן מקום מגוריו הקבוע.
* בן כפר שהקדים וקרא ליום הכניסה ואח”כ הלך לעיר והיה שם בלילי י”ד – אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם היום קורא עמהם בלילה.
* מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא ידי חובה? – נחלקו הדעות: (1) כולה [וכך הלכה] (2) מאיש יהודי (3) מאחר הדברים האלה (4) מבלילה ההוא. (אך לדעת כולם צריכה שתהא המגילה כתובה כולה).
* הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים – לא יצא.
דף יט עמוד ב
* אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה.
* הקב”ה הראה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש.
(ד) הכל כשרין לקרות את המגלה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן.
* דין חרש (לקריאת מגילה) והקורא שלא השמיע לאזנו – שלוש דעות מה דינו: יוצא לכתחילה, יוצא בדיעבד, לא יוצא אף בדיעבד. (והגמרא מבררת מה המשנה סוברת ומי הוא התנא של המשנה).
דף כ עמוד א
* לדעת רבי מאיר: “אחר כוונת הלב הן הן הדברים” (ואין הקורא את שמע צריך להשמיע לאוזנו).
* אין מביאין ראיה מן הקטן ומן המתיר.
המשך (ד): אין קורין את המגלה, ולא מלין, ולא טובלין, ולא מזין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבל, עד שתנץ החמה. וכלן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.
* את המצוות הבאות יש לעשות רק לאחר הנץ החמה (ובדיעבד אפשר כבר לאחר עלות השחר) (והגמרא מביאה את המקורות לכך): קריאת מגילה (של היום), ברית מילה, טבילה, הזאה.
דף כ עמוד ב
* “וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר”. מנהני מילי?
(ה) כל היום כשר לקריאת המגלה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין, ולודוי הפרים, ולודוי המעשר, ולודוי יום הכפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצרע.(ו) כל הלילה כשר לקצירת העמר ולהקטר חלבים ואברים. זה הכלל, דבר שמצותו ביום, כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה, כשר כל הלילה.
* את המצוות הבאות ניתן לקיים במשך כל שעות היום (והגמרא מביאה את המקורות לכך): קריאת מגילה, קריאת הלל, תקיעת שופר, נטילת לולב, תפלת מוסף, קרבן מוסף,
וידוי הפרים, וידוי מעשר, וידוי יום הכיפורים, סמיכה, שחיטה, תנופה, הגשה, קמיצה, הקטרה, מליקה, קבלה, הזיה, השקיית סוטה, עריפת העגלה, טהרת המצורע.
* זה הכלל: דבר שמצוותו ביום – כשר כל היום, דבר שמצוותו בלילה – כשר כל הלילה.
דף כא עמוד א
* המשנה סוברת כדעת רבי יוסי שכל היום כשר לסידור בזיכין וסילוק בזיכין.
* המשנה חולקת על דעת רבי אלעזר בן עזריה וסוברת שכל הלילה כשר לאכילת פסחים.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם