דף טז עמוד א (טעות זיכרון- בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף ..ירדו אבותינו למצרים)

* “ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר” – לא מפני שאוהבים את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן.
* המן – היה ספר של כפר קרצום עשרים ושתים שנה.
* כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.
* אומה זו (ישראל) משולה לעפר ומשולה לכוכבים – כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים.
* אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח.
* “וחמת המלך שככה” – שתי שכיכות הללו למה? אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש.

דף טז עמוד ב
* בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
* “ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר” – אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, ששון זו מילה, יקר אלו תפלין.
* את עשרת בני המן ואת המילה “עשרת” – צריך לומר בנשימה אחת (כי נשמתם יצאה ביחד).
* כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו (הריגת עשרת בני המן) ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה (והטעם: שלא תהא תקומה למפלתן).
* גדול תלמוד תורה יותר מ: הצלת נפשות, בנין בית המקדש, כבוד אב ואם.