תפריט
(א) משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעין שיצא בתחלה, בין ממעין שלא יצא בתחלה. אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון. ואין עושין עוגיות לגפנים.
(ב) רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה בתחלה במועד ובשביעית, וחכמים אומרים, עושין את האמה בתחלה בשביעית, ומתקנין את המקלקלות במועד. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צרכי הרבים, ומצינין את הקברות, ויוצאין אף על הכלאים.
דף ב עמוד א
* מסכת מועד קטן עוסקת בדיני חול המועד ובדיני אבילות.
* דבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד (הכתוב מסר לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחול המועד ואיזו מותרת) – רש”י.
* המשנה שלנו היא כדעת רבי יהודה הסובר ש: (1) הרווחה אסורה. (2) טרחה אפילו במקום הפסד – אסורה.
דף ב עמוד ב
* המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת – נחלקו רבה ורב יוסף אם חייב משום חורש (כי מרכך את הקרקע) או משום זורע (כי מצמיח את הפירות).
* זומר וצריך לעצים – חייב שתים: אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר.
* בנוסף לזריעת כלאים – לדעת רבי עקיבא: גם המקיים כלאים (שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו) לוקה.
* רבי וחכמים נחלקו אם שביעית בזמן הזה היא מדרבנן או מדאורייתא.
דף ג עמוד א
* לגבי שביעית: “אבות (זריעה וקצירה) אסר רחמנא, תולדות (חוץ מזמירה ובצירה) לא אסר רחמנא” – ולכן השקאה בשביעית לא אסורה מהתורה. (לדעת רבא)
* בשמיטה – “אברויי אילני – אסור (כי זו פעולה של הרווחה), סתומי פילי – שרי (כי זו פעולה למניעת הפסד)”.
* האמוראים נחלקו אם החורש בשביעית לוקה או לא.
* לדעת רבי אילעא: כל מקום שנאמר ‘כלל’ בעשה ו’פרט’ בלא תעשה – אין דנין אותו ב’כלל ופרט וכלל’.
דף ג עמוד ב
* רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקו בביאור השמועה שאמר רב דימי ולא ידע לפרשה.
* מדין תורה תוספת שביעית היא שלושים יום לפני ראש השנה; מתקנת ב”ש וב”ה התוספת מתחילה מפסח ומעצרת; ונחלקו רבי יצחק ורבי יוחנן כיצד ואיזו תוספת ביטלו רבן גמליאל ובית דינו.
* אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
* עשר נטיעות (לעניין תוספת שביעית) ערבה (למקדש) וניסוך המים (בקרבן תמיד בסוכות) – הלכה למשה מסיני.
דף ד עמוד א
* מדוע לא משקים במועד ממי הקילון? נחלקו האמוראים.
* לדעת שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים – מותר להשקות מהן בחולו של מועד.
* שתי ערוגות זו למעלה מזו – האם ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה? לא כי יש בכך טרחה יתירה.
* “מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור” – כיצד יש לפרש את דברי הברייתא “מדלין לירקות”? מובאות שתי דעות
דף ד עמוד ב
* המידל בגפנים שלו – יש מחלוקת תנאים אם רשאי לדלל גם בחלק של העניים (של הפאה/עוללות).
* לא עושים בורות מסביב לגפנים וזיתים כדי שיתאספו בהם מים עבורם, אלא אם מדובר בחפירות שהיו כבר אלא שנסתמו.
* אין עושין את האמה – במועד בגלל שזו טרחה, ובשביעית בגלל שנראה כעודר או מפני שמכשיר אגפיה לזריעה.
* אמת המים שהיתה עמוקה ששה טפחים ונסתמה עד טפח – מותר לתקן אותה במועד.
דף ה עמוד א
* בגמרא מובאים 9 מקורות לכך ש”מציינין את הקברות”.
* “וטמא טמא יקרא” – צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים.
* כל השם אורחותיו (המחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה) זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.
דף ה עמוד ב
* אין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל, אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת.
* 3 בית הפרס (שאין הולכין בו אוכלי תרומה) הן שדה שנאבד בה קבר ושדה שנחרש בה קבר ושדה בוכין (שדה שמפטירין בה מתים).
דף ו עמוד א
* אין מרחיקין ציון (המסמן על הימצאות טומאה) ממקום טומאה, שלא להפסיד את ארץ ישראל.
* תלמיד חכם הנמצא בעיר – כל דברי העיר מוטלים עליו.
* שדה שיש בה ציון קברות מארבעת צדדיה – כל השדה כולה טמאה.
* האמוראים נחלקו על אלו כלאים יוצאים בט”ו באדר ועל אלו בחול המועד.
* במשנה נאמר שיוצאים על הכלאים בחולו של מועד – והטעם שלא יוצאים מעט לפני כן זה בגלל שבחול המועד ניתן למצוא פועלים בזול (והשכר הניתן להם הוא מתרומת הלשכה).
דף ו עמוד ב
* בראשונה היו עוקרין שלוחי בית דין את הכלאים ומשליכין לפני בהמתן והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת שמשליכין לפני בהמתם, התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים ועדיין היו שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן, התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה.
(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר, מושכים את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד, לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה.
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב אסור להשקות את כל השדה בחול המועד, אך אם היתה השדה לחה ויבשה מותר.
* מותר לזלף מים על גינה בחול המועד.
(ד) צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן, שלא כדרכו, במועד ובשביעית. וחכמים אומרים, משדה האילן כדרכו, ומשדה הלבן שלא כדרכו. ומקרין את הפרצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.
* הדרך להחריב חורי נמלים היא להביא עפר מחור זה ולתת לתוך חור זה ואז הם חונקים זה את זה (כי הם מריחים את העפר ולא מזהים אותו). (ומותר לעשות זאת במועד ובשביעית).
דף י עמוד א
* במשנה (ח ע”ב) נאמר שלדעת ת”ק מותר ‘לסרג’ את המטות בחוה”מ ולדעת ר’ יוסי מותר רק ‘למתוח’ – ובגמרא נחלקו רבי חייא בר אבא ורבי אסי מה זה ‘מסרגין’ ומה זה ‘ממתחין’. [ורב דימי ורבין נחלקו מה היו דעותיהם].
* נחלקו האמוראים מה זה “מכבשין”.
* סוס וחמור שרוכב עליו – מותר ליטול את ציפורניו בחול המועד (כדי שלא יהיה לו צער ולא יוכל ללכת).
דף י עמוד ב
* לאורך כל העמוד מובאות מימרות שונות של רבא בנוגע למלאכות המותרות והאסורות לעשות בחול המועד.
* בחול המועד: מקיזין דם לבהמה, ואין מונעין רפואה לבהמה.
* בחול המועד: מעשה הדיוט – מותר, מעשה אומן – אסור.
* סחורה אסורה בחול המועד (אפילו כל שהוא), אך ב’דבר האבד’ – מותר.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם