מספר הרב אריה לוין זצ”ל : שזכיתי בחסדי עליון לעלות על אדמת הקודש, שיחרתי בראשונה את פני רבנו הרב קוק, וקבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד, ושוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה, יצא רבנו כדרכו בקודש לשוח בשדה ולצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי אתו. בדרך, קטפתי איזה עשב או פרח, והזדעזע רבנו ואמר לי בנחת: “האמן תאמין לי, שמימי נזהרתי לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח, שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל, כל ציץ עשב אומר דבר, כל הבריאה אומרת שירה! ” הדברים שיצאו מלב טהור וקדוש נחקקו עמו בליבי ומאז התחלתי להרגיש ביותר את מידת החלמה על כל דבר. (“איש צדיק היה” עמ’ 74)