בצור ירום (פרק ז עמ’ 131) – יש לזכור גם כן שטבילה במקוה זה דבר שמציל ומאיר את העינים. היום אין עיר שאין בה מקוה, אפילו במקומות רחוקים. לכן תמיד טבילה מועילה, אומר הבעל שם טוב ולעולם יהיה כלל זה בידך יום טבילה כיום תענית (ספורי צדיקים החדש סיפור טז), כלומר יום שטבלת בו כאילו באותו יום ישבת בתענית. לכן מי שיש לו הזדמנות ויש לו אפשרות לטבול- לא יפספס, אלא יטבול ויצא מיד, יש כאלה שראו באיזה ספר שצריך לטבול שלושים ותשע פעמים, או ארבעים ותשע ..אננשים מחכים וזה מעכב את כולם! הקדושה לא מתבטאת במספר, אלא להיפך.  כמו שיש לנו קדושת התפילין, קדושת האוכל, קדושת השבת, יש גם קדושת הגוף, הגוף שלנו זקוק לטהרה.. כשאתה טובל ביום, הטבילה הזאת משרה עליך הרבה כוחות, אתה מתבטל כולך במים, אתה נהיה בטל לגמרי לפני ה’, אחר כך אתה יוצא כאדם חדש. אם אין אפשרות לטבול במקוה, אפשר ללכת לים לכמה רגעים לטבול ולצאת, אתה יוצא טהור.

כותב הרמב”ם – ואע”פ שכתבתי בספרי היד החזקה שטבילה זו ביטלוה, מעידני עלי שמעולם לא ביטלתי טבילה זו עד יום מותי, כי השגה גדולה יש בה לאדם. (כמובא ברבינו יונה על הרי”ף [ברכות יג:] וזה לשונו : וכ”כ ר”מ ז”ל (הלכות תפילה פ”ד ה”ד) בכל ראשי ישיבות שבבל תמהו עליו למה היה מיקל כ”כ בענין טבילות בעל קרי והוא ז”ל השיב להם שמימיו לא ביטל אותה אפילו שעה אחת אלא שלא היה יכול לכתוב בחיבורו כי אם היוצא מן הדין ע”פ ההלכה. )