סימן רח– דין ברכה מעין ג׳ אחרי (ה׳ מיני) פירות וה׳ מיני דגן, ובו י״ח סעיפים

(א) על חמשת המינים שהם: גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה, מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש.

(ב) חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדרה הריפות וגרש כרמל ודיסא, אפלו ערב עמהם דבש הרבה יותר מהם, או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה; אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו, בטל בתבשיל.

(ג) כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה, אם עושים כן כדי שיסעד הלב, מברך בורא מיני מזונות; ואם לדבק בעלמא, אינו מברך בורא מיני מזונות; וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעדה לאחר ברכת המוציא, ופטור ממה נפשך.

(ד) אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים, אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות. {הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה הינו באוכל חטין וכיוצא בהן, דראויין לאכל כך, אבל האוכל שעורים שלמים אפלו קלוין באש, אינן ראוין לאכל רק על ידי הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל (כל בו וכן משמע מדברי רשב״א שמה שהשוה חטין לשעורין, לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה);} והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעדה ויפטרנו ברכת המזון.

(ה) קמח, אפלו של חטים, מברך עליו שהכל, ואחריו בורא נפשות; לא שנא נטחן דק דק; לא שנא נטחן קצת ועדין יש בו טעם של חטים; לא שנא קמח של קליות.

(ו) קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו (פי׳ בשלו הרבה) וערבו במים או בשאר משקין, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו (פי׳ לטחן אותו בפה), מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה; ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה, מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות.

(ז) הכוסס (פי׳ האוכל) את הארז, מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות; ואם בשלו {הגה: עד שנתמעך (בית יוסף בשם הרא״ש והר״י)}, או שטחנו ועשה ממנו פת, מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות; והוא שלא יהא מערב עם דבר אחר אלא ארז לבדו, ואם ערב ממנו בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא הרב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל.

(ח) על פת דחן ופליז״ו או של שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות. {הגה: העושה תבשיל משאר מיני קטניות, אם נשארו שלמים, וטובים מבשלים כמו חיין, מברך בורא פרי האדמה; ואם נתמעכו לגמרי או שאינן טובים מבשלין כחיין, מברך שהכל (וכן פרש הבית יוסף דברי הטור).}

(ט) ערב קמח דחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדרה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה; ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון; ודוקא שיש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השעור מחמשת המינים, אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא, כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה; ואם בשלו בקדרה, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות.

(י) בברכה אחת מעין שלש של פרות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפרות; ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה; ואם בחוץ לארץ אוכל מפרות הארץ, חותם גם כן על פירותיה.

(יא) בברכה מעין שלש דיין, אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן, אלא על הארץ ועל פרי הגפן או על הארץ ועל הפרות.

(יב) מזכירין בו מעין המארע בשבת ויום טוב וראש חדש, אבל לא בחנכה ופורים; אם אכל פרות מז׳ מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין, יכלל הכל בברכה אחת, ויקדים המחיה ואחר כך הגפן ואחר כך העץ, ויאמר: על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ, וחותם: על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפרות.

(יג) אם אכל פרות מז׳ המינים ואכל תפוחים, אינו צריך לברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פרי העץ הם; אבל אם אכל תפוחים ושתה יין, צריך לברך בורא נפשות על התפוחים; וכל שכן אם אכל בשר או פרי האדמה ושותה יין, או אכל מז׳ המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת; והוא הדין אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים, אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים.

(יד) שתה יין וברך בורא פרי הגפן ואכל ענבים, צריך לברך עליהם בורא פרי העץ; וכן בברכה אחרונה צריך להזכיר על העץ ועל פרי העץ.

(טו) אם בדיעבד ברך על הענבים בורא פרי הגפן או אחריהם על הגפן, יצא.

(טז) שתה יין ומים, אין לו לברך על המים בורא נפשות, שברכת היין פוטרתן כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים.

(יז) ברכת שלשה אינה פוטרת מעין שלש, שאם אכל דיסא אין ברכת המזון פוטרתו; אבל ביין ברכת ג׳ פוטרתו, שאם ברך על היין ברכת המזון במקום על הגפן, יצא; והוא הדין אם ברך על התמרים ברכת המזון במקום על העץ, יצא; ואפלו לא אמר אלא ברכת הזן, בין על היין בין על התמרים, יצא; ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן, יתחיל: ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ויסים ברכה דמעין שלש.

(יח) לא יכלל על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש, אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות {פי׳ כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן וכו׳, או בורא נפשות רבות וכו׳, לא יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות ודבר שברכתו על העץ ויכלל עמו גם כן על הגפן ועל פרי הגפן כו׳ מספק (ת״ה וכ״מ במרדכי פ׳ כ״מ וע׳ לעיל סעיף ט״ז).}