(א)  אומר ויכלו בתפלת ערבית.

מה דין מי שטעה בתפילת שבת?

(ב)  אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת.. בין בערבית בין בשחרית, מוסף ומנחה. ויש אומרים דבמוסף פוסק אפלו באמצע ברכה.

(ג)  אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תבת אתה נזכר קדם שאמר חונן, הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה; אבל אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכונה התחיל תבת אתה, אפלו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו.

(ד) מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא. ואם הזכיר של שבת בתוך י״ח אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא.

(ה) טעה והתפלל של חול בשבת, ולא הזכיר של שבת, אם עקר רגליו חוזר לראש; ואם לא עקר רגליו אף על פי שסים תפלתו, אינו חוזר אלא לשל שבת.

(ו) הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו, אינו חוזר ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף, חוזר.

מדוע אומרים ויכלו לאחר תפילת עמידה בערבית?

(ז) חוזרים לומר ויכלו, משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפלה, וגם להוציא למי שאינו יודע; ואומרים אותו בקול רם ומעמד.

מה טעם ברכת מעין שבע?

(ח) ואומר שליח צבור ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.

(ט) יום טוב שחל להיות בשבת, אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע

(י) אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו נזוקין.

(יא) אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין שבע.

(יב) אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו, ולא בשעה שאומר שליח צבור ברכה מעין שבע.

(יג) אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע משליח צבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא.